שפע זול רכסים בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשה :

1.לפניי בקשת הנתבעת – מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"), לחייב את התובעת – שפע זול רכסים בע"מ (להלן: "המשיבה"), בהפקדת ערובה להוצאות, על פי סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק").

המשיבה מצויה בהליכי פירוק (בתיק פר"ק 12920-12-08 בבימ"ש זה) והתביעה דנן הוגשה באישור ביהמ"ש של הפירוק.

2.בית העסק – המרכול, בו פעלה המשיבה, אשר בוטח ע"י המבקשת, נשרף ביום 5.5.2007, אולם המבקשת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה שהיתה זו הצתה מכוונת וכן בטענות נוספות לפיהן עובר לכריתת הסכם הביטוח, לא גילתה המשיבה מידע מהותי, היא לא הודיעה על החמרת הסיכון, בתוך תקופת הביטוח ואף לא עמדה בתנאים הקבועים בפוליסה.

על פי חוות דעת של שירותי הכבאות מדובר בהצתה בזדון. חקירת המקרה הועברה למשטרה אולם זו לא מצאה את האחראים להצתה והתיק נסגר כאשר סיבת הסגירה היא "עבריין לא נודע".

3.המשיבה מכחישה שהיתה לה יד כלשהי בשריפה. אין חולק שמאז השריפה המשיבה אינה פעילה ובתביעה דנן היא טוענת שהתנהלות המבקשת היא שגרמה לקריסת העסק ולחדלות הפרעון שלה.

סכום התביעה הוא 5,742,689 ₪, כאשר 3,124,415 ₪ נתבעים כתגמולי ביטוח והיתרה, בסך של 2,618,274 ₪, נתבעת כפיצוי עבור אבדן רווחים.

טענות המבקשת :

4.המבקשת טוענת, שיש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות, בשיעור שבין 10% ל- 15% מסכום התביעה, אשר ישקף את היקף התביעה והיקף הבירור וההוצאות הצפויים במהלך ניהול המשפט, אשר יצריך עריכת חקירות נרחבות, סיוע וליווי של מומחים שונים ועוד.

הבקשה מבוססת על הצהרת המשיבה עצמה, בתיק הפירוק ובבקשתה לפטור מאגרה, שהוגשה בתיק זה, לפיה קופתה ריקה והיא מרוקנת מכל רכוש, מלאי או ציוד הניתנים למימוש. כן נטען, שהתביעה מופרכת ומכל מקום – סיכוייה קלושים.

לטענת המבקשת, ההליך דנן הינו הליך סרק ואף סכומי התביעה מופרזים, ללא כל אחיזה במציאות, ולאור האמור לעיל קיים חשש אמיתי וכבד, שמא היא לא תוכל לגבות הוצאות משפט שייפסקו לזכותה, אם וכאשר תידחה התביעה. בענין זה מפנה המבקשת לתצהיר שהוגש, לתיק הפירוק, ע"י מנהלה המיוחד של המשיבה (נספח ב' לבקשה) ומוסיפה, כי מעבר לכך, למשיבה חובות לספקים בגובה של למעלה מ- 1.5 מיליון ₪.

כן טוענת היא, כי הוראת סעיף 353א' לחוק פורשה בפסיקה, כמקימה חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות והנטל מוטל על החברה לשכנע שיש לה יכולת כלכלית לשלם את ההוצאות אם תידחה תביעתה.

טענות המשיבה :

5.המשיבה מסכימה כי הוכח שהיא חדלת פרעון וכי לא יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, אם תידחה התביעה והיא תחוייב חיוב בהוצאות, אולם היא משליכה יהבה על החלופה אשר בסעיף 353א' לפיה ביהמ"ש רשאי שלא לחייב חברה מוגבלת במניות בהוצאות, אם הוא סבור כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

לטענתה, שיקולי ביהמ"ש בעת בחינת הנסיבות כוללים, על פי הפסיקה, מספר פרמטרים והם – זכות הגישה לערכאות אל מול זכות הקנין של הנתבעת, האם התובענה הוגשה בתום לב, מהם סיכוייה, האם הבקשה להפקדת ערובה הוגשה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה והאם מצבה הכספי הרעוע של החברה נגרם ע"י התנהגות הנתבעת.

במקרה דנן יש להביא, לטענתה, בחשבון, את העובדה שביהמ"ש של הפירוק אישר את הגשת התביעה, לאחר שבחן את הממצאים והתרשם שאין מדובר בתביעת סרק וברי, לשיטתה, שבנסיבות אלה אין מדובר בטקטיקה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה המטרה להימנע מתשלום הוצאות (ככל שיוטלו).

לפיכך טוענת היא, כי אין חשש שאיזון האינטרסים, אותו נועד סעיף 353א' להשיג יופר לרעת המבקשת. נהפוך הוא – קביעת ערובה להוצאות תביא להפרת האיזון ותטה את הכף לטובת המבקשת, שכן חיוב המשיבה בהפקדת ערובה כמוהו כסגירת דלתות ביהמ"ש בפניה.

המשיבה מכחישה כל אחריות לשריפה וטוענת שאין יסוד לטענת המבקשת בדבר קלישות סיכויי התביעה, תוך שהיא מפנה לממצאי החקירות שנערכו, אשר לא הביאו למציאת האחראים להצתה וטוענת שבעבר נאותה המבקשת לשלם לה מקדמה בגין תגמולי הביטוח, אך חזרה בה מכוונתה זו. המשיבה טוענת כי מדובר היה באסטרטגיה מכוונת, במטרה להביא לקריסת המשיבה וכך – להקטנת הסיכוי להגשת תביעה זו וכי בקשה זו מוגשת כחלק מאותה אסטרטגיה.

עוד טוענת המשיבה, כי היא הרעה את מצבה, מאחר שעל פי הבטחת המבקשת לתשלום מקדמה, היא החלה לשפץ את העסק, אולם לא יכולה היתה להשלים את השיפוץ ולחזור להפעיל את העסק, בשל סירובה של המבקשת לשלם את דמי הביטוח, כך שקיים קשר ישיר בין התנהלות המבקשת לבין מצבה של המשיבה.